המשמעות הפשוטה של עשיר ועני, היא מתפרשת לפי מידת ההון שאדם צבר, אמנם חכמינו ז"ל (מסכת סנהדרין) מפרשים משמעות נוספת ל'עשיר ועני', והיא ביחס לתורה ולמצוות.
וכך הם דברי ה'רעיא מהימנא' בזוהר הקדוש פרשת יתרו: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ [-מההון שלך]" (משלי ג ט) – זה בתורה ובמצוות וכו', כי 'עני' היינו אותו האדם שעני מן התורה ומן המצוות, שעושרו של האדם הוא התורה והמצוות. וכן כותב הזוהר הקדוש בתיקונים (תיקון כב): "ולית עניותא כעניותא דאורייתא", תרגום: "אין עניות כמי שהוא עני בתורה".
תגיד לו שאני יותר מיליונר ממנו!!…
ואכן, כך היא הרגשת תלמיד חכם אשר יודע ומכיר בערך העליון שבעולם הזה, ורואה בראיה ברורה מי הוא הנקרא 'עשיר'…
בהיותי נוכח פעם אצל אחד מהחכמים לבית משפחת בצרי, אותו החכם היה אמור לקבוע פגישה עם איזה עשיר גדול. ברם, העשיר דחה את הפגישה מפעם לפעם, כאשר בכל פעם הוא מצא סיבה שונה לכך. החכם דיבר עם המתווך שקבע את הפגישות, ואמר לו: "תשמע, אם הוא רוצה להיפגש – הנה מה טוב, אבל שלא יחשוב לו שהוא מיליונר וחשוב כל כך", וכאן הגביה החכם את קולו ואמר נחרצות: "תגיד לו שאני יותר מיליונר ממנו!!", והמשיך לפרש את דבריו: "אני זוכה בסייעתא דשמיא לזכות את הרבים ועושה מיליוני מצוות, אם הוא חפץ להיפגש – הנה מה טוב, ואם אינו חפץ – נבטל את הפגישה כליל". ואכן, לא עבר זמן מועט, ואותו מתווך התקשר להודיע שאותו עשיר חפץ להיפגש מידית כבר בשעות הקרובות.
מדוע רבי יוסי בכה על העושר שקיבל?
וכבר אמר שלמה המלך ע"ה החכם מכל האדם: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי), כל הדברים בעולם לא יגיעו למעלת התורה הקדושה. כי עיקר יגיעתנו בעולם הזה, הוא לאגור ולאסוף מצוות לעולם העליון לחיי הנצח. וכה מסופר בזוהר הקדוש (פרשת לך לך):
כאשר עלה רבי אבא מבבל לארץ ישראל, היה מכריז: מי רוצה עושר? ומי רוצה אריכות ימים בעולם הבא? – יבוא אצלי ויעסוק בתורה. והיו מתאספים אליו רבים לעסוק בתורה.
איש רווק היה בשכונתו. יום אחד בא אל רבי אבא, ואמר: רבי, אני רוצה ללמוד תורה בשביל שיהיה לי עושר! אמר לו רבי אבא: בודאי אם תעסוק בתורה יזדמן לך עשירות, והוסיף ושאלו: מה שמך? אמר לו: יוסי.
בהזדמנות, כשעמד יוסי בפני רבי אבא, אמר לו: רבי, היכן הוא העושר? אמר רבי אבא בלבו, משמע שאינו לומד לשם שמים! מיד רבי אבא נכנס לחדרו להתיישב בדעתו מה לעשות, ולפתע שמע קול שאומר לו: דע, יוסי יהיה אדם גדול. חזר איפוא רבי אבא אל יוסי, ואמר לו: שב בני שב, ואני אתן לך עשירות!
בתוך כך, בא איש אחד אל רבי אבא, ובידו כלי של פז. הוציאו, והבריק אור בבית. אמר אותו האיש: רבי, אני רוצה לזכות בתורה, אך אני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה, ולכן אני רוצה מי שיעסוק בתורה בשבילי, ובתמורה לכך אתן לו עושר רב שהניח לי אבי, שעל שולחנו היו סדורות שלש עשרה כוסות של 'פז' כמו זו שהוצאתי עתה!
קרא רבי אבא לבחור הרווק ואמר לו: עסוק בתורה והאיש הזה יתן לך עושר! ואכן, האיש נתן ליוסי את כוס הפז. מכאן ואילך, ישב יוסי ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.
לימים, נכנסה חמדת התורה במעיו של יוסי. יום אחד, היה יושב ובוכה, מצאו רבו שהיה בוכה ואמר לו: על מה אתה בוכה? השיב לו רבי יוסי: ומה אני מניח את חיי העולם כאן בשביל זה העושר? אינני רוצה אלא לזכות בתורה לעצמי! אמר לו רבי אבא: עכשיו משמע שאתה לומד לשם שמים. מיד קרא רבי אבא לאותו האיש ואמר לו: קח העושר שלך ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה בכל מה שאנחנו לומדים!
ואכן, החזיר יוסי את כוס הפז לאותו האיש העשיר, ועד היום לא ניטל השם 'בן פזי' ממנו ומבניו, ונקרא שמו: 'רבי יוסי בן פזי' על שם אותה הכוס הפז, וזכה להרבה תורה הוא ובניו, שאין לך שכר טוב בעולם כמו מי שיושב ועוסק בתורה ומקיימה.
מתוך ספר "שיח יצחק" מסכת יבמות
