מתי עדיף ללמוד – בתחילת הלילה או בסופו?
ומפני מה בתחילת הלילה יש לסגור את החלון, וקודם עלות השחר יש להקפיד לפותחו?
- לשון הגמרא בעבודה זרה "כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום", ולא התפרש אימתי בלילה. ובמסכת תמיד (לב ב) מובא על מעלת הלומד בלילה ששכינה כנגדו, ולמדו כן מהפסוק "קומי רוני בלילה לראש אשמורות", מלשון 'קומי' משמע שמדובר לאחר השינה והיינו מחצות, ומלשון 'ראש אשמורות' נראה בתחילת הלילה. ובספר 'סדר היום' לחד מקמאי רבי משה מכיר אמר שעיקר המעלה בלימוד מתחילת המשמרה השניה, והיינו משעה שלישית ורביעית של הלילה.
אמנם מפורש בזוה"ק שבחצות הלילה מתעוררת מידת הדין, וקם שרביט שבצד דרום ומכה ברוח צפונית ומבסם אותה. ובאותה שעה אשרי חלקו של אדם הקם להשתעשע בדברי תורה, שאז הקב"ה וכל הצדיקים בגן עדן כולם מאזינים לקולו, ולא עוד, אלא שהקב"ה מושך עליו חוט אחד של חסד להיות נשמר בעולם הזה.
ובבן איש חי (הקדמת פרשת וישלח) כתב כי אף לפי דרכי הרפואה יש תועלת גשמית לישון בחצי הראשון ולהיות ער בחצי השני, ושרופא מובהק כתב, כי משעה שביעית מן הלילה עד צוהרי היום הם 'ימי העליה', ומשם ועד הערב 'ימי העמידה', ומן הערב עד סוף שעה שישית מן הלילה [חצות] ידמה ל'ימי הירידה', ונמצא שהנעור בתחילת הלילה וישן בחצי השני דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העליה. ושהדבר נכון גם לגבי מלאכת הנשים, שנכון שישנו בתחילת הלילה ויקומו באשמורת לעבודתן, ועל זה נאמר (משלי לא טו): "ותקם בעוד לילה, ותתן טרף לביתה". ובספר 'וימהר אברהם' לרבי אברהם פלאג'י (מערכת למ"ד אות קכז) כתב שהלומד בשעות האחרונות של הלילה זוכה לפרנסה בריוח.
