מעלה גדולה לתת צדקה לעני קודם התפלה, וכך נהג רבי אלעזר, והיה אומר על כך את הפסוק שנאמר בספר תהלים: "אני בצדק אחזה פניך", שעל ידי מצות הצדקה, אני אזכה לראות את פניך בתפלה. בתפלת שחרית, יתן את המעות באמירת "ויברך דוד", כשאומר את התיבות: "ואתה מושל בכל". ואף קודם תפלה מנחה ראוי לתת צדקה ג' פרוטות, וכפי שנהג רבינו האריז"ל.
הדרך הטובה בנתינת הצדקה על דרך הסוד, כתב רבינו האריז"ל, יתן שלש פרוטות לצדקה, בעודו עומד, ויתפוס אותן ביד ימינו, ובתחילה יתן שתי פרוטות ליד הגבאי, ולאחר מכן יתן את הפרוטה השלישית. ויכווין כך: המעות – כנגד אות י' שבשם הוי"ה, חמשת אצבעותיו – הם כנגד אות ה' ראשונה של שם הוי"ה, הזרוע שלו – כנגד אות ו', ויד המקבל כנגד אות ה' השניה בשם הוי"ה.
עוד יכווין, שתי הפרוטות הראשונות כנגד הניקוד צֵירי שהוא רומז לצד הדין, וע"י נתינת הפרוטה השלישית הופך לסֶגול שהוא כנגד מידת החסד, ובכך ימתק את הגבורות לחסדים.
וכך בכל פעם שנותן צדקה, טוב וראוי לתת בסדר חלוקה זו, בתחילה שני שליש, ולאחר מכן שליש, ולתת את הצדקה בעמידה, מידו ליד הגבאי.
כיצד ניתן לקיים מצות צדקה בשבת?
הגאון הצדיק זקני רבי אליהו חיים אביו של בעל ה"בן איש חי", מצות הצדקה היתה יקרה ללבו מאוד, והיה מקפיד להכין כמה מטבעות בכיס מיוחד, בשביל שיהיה מזומן לו מטבעות לצדקה באמירת "ויברך דוד". ומעיד בנו המקובל רבינו יוסף חיים זיע"א, כי ביום שבת קודש שלא ניתן לתת מעות לצדקה, היה מניח בחלון מערב שבת כמה מטבעות, וביום שבת היה עומד סמוך אליהם ומנדב אותם לצדקה, ועל ידי כך, גם ביום שבת קודש לא חסרה ממנו מצוה זו.
גבאי צדקה
איש שביכולתו לזכות את חבירו במצות צדקה, יש לו זכות גדולה במצוה יקרה זו, ובתלמוד בבלי אמרו, גדול המְּעְַשֶֹה יותר מן העושה! ובזוהר הקדוש פרשת ויגש מובא, שגבאי צדקה שטורח לקבץ המעות, זוכה ומקבל שכר גדול כנגד כל האנשים שהביאו צדקה. ומפני שהגבאי עוסק במצוה, יש לקום לפניו בשעה שהוא עסוק בקיום המצוה (בא"ח).
שכר גדול על פעולה קטנה
אשת הגר"א יחד עם חברתה, מידי פעם היו אוספות צדקה לצורך הכנסת כלה. באחד הימים הן החליטו שהראשונה מביניהן שתפטר לעולם שכולו טוב, היא תבוא לעולם בחלום לחברתה להודיע על השכר הטוב הצפון לצדיקים.
לימים, אשת הגר"א נפטרה ראשונה מבין שתיהן, ובאה לחברתה בחלום, ואמרה לה: אין לי רשות לגלות מה קורה למעלה בשמים, אך דבר אחד אוכל להגיד לך, את זוכרת שפעם אחת הרמתי את ידי להראות לך באצבע היכן גר עשיר פלוני, על אותה הרמת יד קבלתי שכר בשמים לאין ערוך.
איזו סגולה לעשירות עדיפה?
מעשה נפלא סיפר רבינו יוסף חיים זיע"א על שני סגולות לעשירות, והעדיפות שבכל סגולה על פני חברתה. מעשה בראובן ושמעון שהיו שכנים, ובתחילת דרכם לא היו עשירים ואחר זמן נתעשרו – כל אחד מסיבה שונה:
ראובן החל להתעשר אחר ששמע מפי החכם בדרשתו את דברי הגמרא שהמכבד את אשתו זוכה לעושר, ודחק עצמו ועשה לאשתו מלבושים נאים ותכשיטים, והיה מכבדה ומיקרה תמיד, ואכן הועילה לו סגולה זו להתעשר עושר גדול.
אף שמעון שכנו התעשר אחר שאותו חכם ייעץ לו לעשות כדברי חכמינו ז"ל: "עשר תעשר" – "עשר – בשביל שתתעשר", ומיד נתן לצדקה עשירית מנכסיו, וכן מיום זה ואילך החל להפריש מעשר לצדקה מכל רווחיו, וגם הוא התעשר בעושר גדול.
בראות שמעון את ראובן שכנו שגם כן התעשר כמוהו, התעניין כיצד זכה לזה? ויספר לו שכנו איך ששמע מהחכם את העצה לקנות לאשה תכשיטים יקרים ולכבדה.
אמר שמעון בלבו: הלואי שגם אני הייתי שומע סגולה זו מפי החכם, והייתי מקיים אותה ומתעשר עוד יותר, כי המעות שהייתי צריך להוציא למלבושי אשתי לא היו מגיעים אף לרבע ממעות שהוצאתי לחשבון המעשר, ועוד שממעות המעשר לא נהניתי בעצמי, כי אם אחיי העניים נהנו מהם, ואילו מבגדי אשתי הייתי נהנה אף אני, כי הייתה מתכבדת ומתייפה על ידם.
ביום מן הימים פגש שמעון את החכם, ושאל אותו מדוע לא ייעץ לו גם את העצה לתת תכשיטים לאשה ולכבדה, ובכך היה בוחר באיזה עצה שירצה? ויען ויאמר לו החכם: בני, שאלתך טובה היא, אולם "לא במותו יקח הכל", לאחר המוות אדם לא לוקח את התכשיטים והממון, אך בסגולת המעשר, הרווחת גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
