פעמים התיקון נעשה דוקא באכילה
יש שחושבים, כי החפץ לדרגות רוחניות רמות, הוא צריך לפרוש מתענוגי העולם הזה ולהתנזר מהם, ולהיתפס אך ורק לדברים רוחניים. לא כן הוא הדבר, אדרבה, פעמים דוקא על ידי אכילה זוכים לפעול ולתקן.
בערב יום כיפור ישנה מצוה להרבות באכילה. כמו כן בכל עשרת ימי תשובה כתב רבינו יוסף חיים בספרו בן איש חי, כי אותם המתענים במשך היום, יקפידו לאכול בלילה, כי בימים אלו התיקון נעשה דוקא ע"י אכילה ושתיה!
תיקון נשמות המגולגלים במאכלים
על ידי האכילה והשתיה, נעשים כמה פעולות נשגבות בעליונים. כאשר אחד מהם גילה רבינו האר"י בשער המצוות. ישנם נשמות שצריכות לחזור לעולם ולהתגלגל שוב לצורך השלמת תיקונם, לארבעה מקומות יכולות אותן הנשמות להתגלגל: לדומם, צומח, חי, מדבר. מדרגה הפחותה ביותר היא המתגלגל בדומם, ולאחר שיתוקן יצמח מן האדמה ויתגלגל ויהיה בצומח, ולאחריו בחי על ידי שהבעל חיים יאכל את אותו הצומח, ועל ידי שישחטו את אותו הבעל חי כדת וכדין ויאכלום בני אדם, אזי יתוקן, ע"י אכילת האדם.
פעמים שתזכה הנשמה המגולגלת לקצר דרכה, ובעוד שהיא מגולגלת בצומח, יבוא יהודי ויאכל ויברך עליה, ובזה תקפוץ מהיותה מגולגלת בצומח למעלת מדבר, ובזה תבוא על שלימות תיקונה. בפרט כאשר נשמת אחת מקרוביו מגולגלת באותו מאכל, על ידי הברכה כראוי והאכילה, זוכה לפדותה ולהשיבה אל אביה שבשמים.
אך כאשר המאכל נאכל ללא ברכה, אזי נגרם צער גדול לאותה הנשמה המגולגלת, כי כבר זמן רב היא נמצאת באותו צומח או בעל חי, וברגע שהיתה יכולה להיות מתוקנת, אם לא מברכים, אזי נשארת בחסרונה הראשון.
מדוע הרב פתיא נזהר מלזרוק דבר מאכל?
סבי המקובל הרב יהודה פתיא זיע"א, היה נזהר מאוד מלזרוק דברי מאכל, וכאשר הוא נשאל על זהירותו זו, כך היה רגיל להשיב: הלוא ישנה נשמה מגולגלת במאכל, וכיצד נזרוק את המאכל, ולא נחוס ולא נרחם על אותה הנשמה הזועקת להצלה. וכך בבוא העת היה לוקח את אותו המאכל, מברך ברכת הנהנין עם כוונות האריז"ל, ובזה היה מעלה את אותה הנשמה למקומה בעליונים.
כוונות גדולות בברכה ובאכילה
צריך לדעת, כי בברכות שתיקנו חכמינו ז"ל קודם אכילת המאכלים השונים, על ידי אמירת הברכה נעשה ייחודים נפלאים בעולמות העליונים, ואף על ידי כך נשפע שפע רב של טובה וברכה בעולמינו. רבינו הרש"ש סידר "מטבע ברכה" על כל ברכה וברכה, והוא כוונות נוראות ונשגבות על תיקונים וייחודים שנעשים בעליונים, אורך הכוונות של שמות הקודש וצירופים שונים הם מתפרסים על יותר מעשרה עמודים! וישנם מקובלים אשר קיבלו על עצמם שבכל ברכה וברכה יכוונו כפי שסידר רבינו הרש"ש, ופעמים מרוב היגיעה של כוונות הברכות הם נמנעים מלאכול…
אך זאת לנו לדעת, כי עיקר הכוונה בברכה היא כוונת הפשט, ועל ידי עקימת השפתיים שלנו בצירוף הכוונה הפשוטה, ה' יתברך קבע ברוב רחמיו שאותם התיבות יפעלו את פעולתן הנשגבה. ומכאן נשכיל להבין כמה חשיבות ישנה לכל ברכה וברכה, ועל כך שיש לדקדק באמירתה.
להרבות זכויות לנפטר
מפני מעלת הברכות והאכילה, נוהגים ביום השנה של הנפטר, להביא מאכלים שונים שהאנשים יברכו עליהם, ויש בכך תועלת גדולה להעלות את נפש הנפטר. וכה מסופר על המקובל רבי יעקב חיים סופר זצוק"ל בעל ספר "כף החיים":
פעם אחת ביום ההילולא של אביו הצדיק רבי יצחק ברוך זצ"ל, לא התאפשר בידו של רבי יעקב חיים סופר לקנות פירות וירקות ולהביא לברך, כי אז באותם שנים של מלחמת העולם הראשונה, ירדו בני ירושלים ת"ו עד מ"ט שערי עניות ודלות.
באותו הלילה נגלה לו אביו ע"ה בחלום, ושאל אותו, מדוע לא הביא ברכות עבורו כמנהגו בכל השנים? והשיבו הגאון בעל כף החיים זצ"ל, שלגודל העניות הנוראה השוררת כעת, לא היה לאל ידו לעשות כמוטל עליו, וכאשר היה רגיל לעשות בשאר השנים, ו'אונס – רחמנא פטריה'.
והשיבו מר אביו ז"ל: לפחות היית מביא מים מן הבור, שיברכו הציבור ברכת 'שהכל', והגם זה היה קשה אצלך?! וכשמוע זאת, התפעל בעל כף החיים זצ"ל, ולמחרת השתדל וטרח מאוד להביא ברכות, ולעשות רוב נחת למר אביו הרב ז"ל.
