בשמים נפתחים שערי ברכה
עם ישראל בהיותם בארץ מצרים היו נתונים בארבעים ותשע שערי טומאה, ועוד רגע קט היו חלילה נופלים לשער החמישים, ומיד גאלם ה' בחיפזון ממצרים גאולה גשמית וגאולה רוחנית, לאחר יציאת – בכל יום היו יוצאים משער אחד של טומאה, ונכנסים לשער אחד של קדושה, ולכך מוזכר בתורה ארבעים ותשע פעמים 'יציאת מצרים', כי הוציאם ה' יתברך ממ"ט שערי טומאה (ספר שפתי כהן), עד שהגיעו לפיסגת הקדושה הוא יום שבועות אשר בו קיבלו את התורה הקדושה במעמד הר סיני.
גילה לנו רבינו האריז"ל בשער הכוונות, שבליל פסח ישנה התעוררות גדולה מן השמים בכל שנה ושנה, ובזמן זה נמשכים בו אורות עליונים [מוחין דאבא], ועם ישראל נמצא באותה העת במדרגה גבוה מאוד, כדמיון הדרגה העליונה שזוכים לה בליל שבועות לאחר מ"ט ימי הספירה.
ומובא בפרקי דרבי אליעזר (פל"ב), שבליל הסדר נפתחים שערי ברכה בשמים, ולכך היה חפץ יצחק אבינו לברך את עשיו בנו באותו היום, ורבקה אמנו שידעה מעת רצון זו, זירזה את יעקב אבינו שיביא את המטעמים לאביו, ויזכה בברכות הגדולות, וכן היה.
מאתים ועשר שנים היו ישראל נתונים תחת סבל שיעבוד מצרים, כמנין 'הרה', ובעת שגאלנו ה' יתברך מידי מצרים הוא זמן הלידה של היותנו כאומה הנבחרת להיות עבדי ה' יתברך, וכתב רבינו האר"י ז"ל, כי באותה העת שהוציא ה' את ישראל ממצרים נעשו ניסים גדולים בעולמות העליונים בכדי לבטל את אחיזת החיצונים ויניקתם מן הקדושה, וכידוע בדברי המדרש שהשטן קטרג ואמר: הללו עובדי עבודה זרה ומדוע יזכו לגאולה. אך באהבת ה' את בניו, את עם ישראל, בחר בנו כעם, והוציאנו מעבדות לחרות, ומשיעבוד לגאולה. ופסוקים מפורשים הם בפרשת ואתחנן: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם… כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם… הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה, וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם".
אורה בלילה
בזוהר הקודש בפרשת בא שאל רבי יוסי את רבי חייא, מדוע הנס הגדול של מכת בכורות, שעל ידו יצאו בני ישראל ממצרים, היה דווקא בחצות לילה בעת החושך? מדוע לא נעשה נס זה לאור היום, ובכך היה גילוי כבוד ה' יתברך מתפרסם יותר בעשותו שפטים בבכורי מצרים לעין כל?
והלכו לשאול זאת את רשב"י, ואחר שגילה להם סודות עמוקים, הוסיף רשב"י ואמר, כי באותה שעה שעשה הקב"ה את דינו, היה הלילה מאיר כיום בתקופת תמוז, וראה כל העם את הדינים שעושה הקב"ה במצרים, וזהו מה שנאמר בספר תהלים (קלט יב): "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה".
ובשעה שיצאו ישראל ממצרים, נמצאו הבכורות מתים בשווקים לעיני כל, כי הכלבים סחבו את המתים והשליכום בשווקים, ורצו המצריים לקוברם ולא יכלו, והיה דבר זה קשה למצרים יותר מן הכל, כי מצד אחד ראו את ישראל יוצאים, ומצד אחד ראו את מתיהם מושלכים בחוץ בביזיון. ובכך היה פרסום הנס שלא נעשה כמותו מיום שנברא העולם.
ונמצא, כי אף שנעשה מכת בכורות בלילה, מכל מקום היה אור גדול באותו הזמן, והיה ניכר לכולם יד ההשגחה העליונה, ונעשה בכך פרסום הנס.
המקובל הרב משה חיים לוצאטו מביא את דברי הזוהר שהלילה האיר כתקופת תמוז, ומבאר, לא שנשתנו סדרי בראשית והשמש זרחה באמצע הלילה, אלא שבאותו הלילה הלבנה האירה להם כשמש בצהרי היום, וכנבואת ישעיה הנביא (ל כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", שלעתיד לבוא תשוב הלבנה להאיר כאור השמש ואור השמש יגדל שבעתיים, וכך בליל יציאת מצרים נתקיימה חצי מנבואה זו, שהלבנה הייתה מאירה כאור החמה.
ומפני כך שמתגלים אורות עצומים בשמים בחג זה, לכך הביא רבינו החיד"א בספר 'דבש לפי' (מערכת ל אות יב) שכל עבירה שנעשית בחג הפסח, היא עושה פגם גדול יותר משאר הימים, כי הפגם נעשה כפי ערך הקדושה המתגלה באותם הימים בשמים.
החיד"א ב'שמחת הרגל' על הגדה של פסח ד"ה רשע: כתבו גורי האר"י זצ"ל, שבזמן מהרח"ו זצ"ל בליל ראשון של פסח נטלע אדם אחד, ושאלו למהרח"ו כי התורה הבטחתנו 'ליל שמורים הוא', ואיך אירע זה בליל התקדש חג לאיש הזה שבר רגל בשמחת הרגל הקדוש בלילה הקדושה הזו? ומהרח"ו גלה סודו, כי אותו האיש עבר עבירה בלילה ההיא, ועל כן באה עליו הצרה הזו, ונראה דסבר, דכי כתיב 'ליל שמורים' הוא דוקא למי שאינו חוטא בלילה הזו, אך אם סירכיה נקיט וגם בליל פסח עובר עבירה, כל לגבי דידיה אינו ליל שמורים.
מתוך ספר "שיח יצחק" מסכת פסחים
