בפרשת לך לך אנו עדים למפנה משמעותי, שחל במשפחת אברהם אבינו. אם עד כה הורגלנו לחשוב כי לוט היה חלק בלתי נפרד ממנה, הרי שכעת, עם גידול המקנה שבבעלות אברהם ולוט, פורצת מריבה בין הרועים, כעדות הכתוב (בראשית יג ז): "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט", שבעקבותיה קם לוט ונפרד מאת אברהם, ויורד לדור בסדום. בספרים הקדושים מגלים, כי מריבה זו נעוצה עמוק בייעוד הגאולה העתידה לבוא.
המקובל המופלא רבי שמשון מאוסטרופולי הי"ד (ליקוטי שושנים שבסוף ספר קרניים אות ה) מגלה סוד גדול, שקיימת בעולם קליפה קשה אשר שמה 'ריב', שתפקידה לשכח ולעקור את לימודו של האדם. הכח שמבטל את תוקפה הוא שם קדוש הנקרא 'כדת', אשר חקוק על מצחו של משיח בן דוד, ובגימטרייה הוא כפול בדיוק (424) מן המילה 'ריב' (212) ושווה לסכום המילים 'משיח בן דוד' (424). ועל זה אנו מתפללים ואומרים: 'עשה למען דתך', כלומר שבאמצעות השם הקדוש תכניע ותסלק קליפה זו מעלינו.
על מהותה ואופן פעולתה מבארים בספרי החסידות (אגרא דכלא פר' לך לך), שעל ידי ריב ומחלוקת מתבטל השלום, וכאשר גם באדם עצמו מתעורר פירוד פנימי בין כוחות הנפש שלו, זה בהכרח מביא לידי שכחה.
מדוע אברהם מקרב את לוט?
בזוהר הקדוש (בראשית עט א) מובא כי אברהם אבינו טרח מאוד לקרב אליו את לוט, וזאת מפני שידע ברוח קודשו כי מזרעו עתיד לצאת משיח בן דוד, שכן ממואב נולדה רות המואביה, ועמון הביא לעולם את נעמה העמונית אשת רחבעם בן שלמה, ומשתיהם יחד יצאה שושלת בית דוד עד משיח צדקנו.
ברם, כוונתו של אברהם נתקלה בהתנגדות עזה מצד אותה קליפת 'ריב', ומשום שעיקר תפקידו של משיח הוא לעשות שלום בעולם, וכהבטחת ישעיה הנביא (ישעיה יא ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם". וכדי לחבל במאמציו לקרב את הגאולה, התעוררה קליפה זו ליצור ריב ומחלוקת בינו לבין לוט, ובכך ביקשה לחרחר ריב ולהביא פירוד בין הדבקים (אגרא דכלא שם).
אברהם מצדו הבין שכדי למנוע פירוד גמור יהיה עליהם להיפרד זמנית, ולכן הוא פונה ללוט ואומר (בראשית יג ח): "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ", וגם מציע שרכושם הרב יתחלק על פני ארץ ישראל, זה לימין וזה לשמאל, ובכך ישקוט הריב. יש לשים לב לשינוי הלשון שתפס אברהם, ובמקום לומר 'ריב' אמר 'אל נא תהי מריבה', ורמז לו שלא כדאי שהיה 'ריב' בתוך ה-'מה', כי מה בגימטרייה 'אדם' (45) – ראשי תיבות 'אדם-דוד-משיח', שכאמור על ידי הפירוד הגמור בינינו נפסיד את ביאת הגואל (יגל יעקב פר' בראשית).
רבי מכניע את הקליפה
רבי יהודה הנשיא, שהיה מזרע בית דוד, נקרא בקביעות בכינוי 'רבי'. נרמז בזה (אוצר חיים אבות פ"ב מ"א), כי הוא תיקן והכניע את קליפת 'ריב' והפכה ל'רבי'. ואמנם כפי שידוע רבי סידר את ששת סדרי המשנה לדורות, ובכך מנע שכחת התורה מישראל והביא שלום. ואף המילים החותמות את המסכת האחרונה שבש"ס הן: "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
