מנהג הסימנים והתרחקות ממידות מגונות
מה טוב ומה נעים שיכינו את שולחן החג עם כל הסימנים בהקדם, בכדי שבעת שיחזרו מבית הכנסת, השולחן יהיה ערוך והכל יהיה מוכן, והוא לסימן טוב. וכתב רבינו האריז"ל: בצאתו מבית הכנסת, ילך לביתו, וישמח לבו ויגל, ויבטח ב-ה' יתברך, ויעשה קידוש היום בלב שלם, וירחיק ממנו כל יגון ואנחה, וישמח כי הוא יום טוב.
כידוע, ייחודי הוא השולחן של ראש השנה, בו מונחים מאכלים שונים, והם לסימן טוב לכל המשך השנה, שנזכה לשנה טובה ומתוקה, לשנה של מצוות ומעשים טובים, שנה שמבקשי רעתנו יתמו ויסתלקו, שנה שהגזירות הרעות יתבטלו מעל כל כלל ישראל. אף נזהרים מלאכול דברים חמוצים לרמז על שנה טובה.
כך גם יש להתרחק מכל מידה מגונה ורעה ביום קדוש זה, ובפרט להיזהר מאוד ממידת הכעס, והוא לסימן יפה לכל השנה כולה שתהיה שנה של נחת ושמחה.
"אנו לא נכעס!"
ליל ראש השנה בבגדאד. יהודי בגדאד עושים את דרכם מבתי הכנסת לבתיהם, מברכים איש את רעהו בברכת "תזכו לשנים רבות".
גם הגאון הגדול, המקובל האלוקי, סבי זקני, רבי יהודה פתיה, עשה את דרכו לביתו, כשהוא לבוש בגלימה לבנה חדשה, צחורה כשלג, שנרכשה במיוחד לכבוד ראש השנה.
בבית קידמה את פניו הרבנית, פניה מאירות. "הבה ונעלה אל הגג, לסעוד את סעודת ליל החג" אמר רבי יהודה.
בבגדאד היו התושבים עורכים את סעודותיהם בלילות הקיץ על גגות הבתים, מחמת החום הכבד ששרר בבתים. וכך, גם בליל ראש השנה, היו גגות הבתים הומות אדם. משפחות משפחות ישבו שם, וערכו את סעודותיהם, לאור מנורות שמן.
הרב והרבנית עלו עם בני המשפחה אל הגג, והרב התיישב לאמירת פסוקי ליל ראש השנה.
קולו של הרב נשמע ברמה, באמירת הקידוש. והרבנית ירדה אל הבית, להביא את סירי התבשיל.
כעבור כמה רגעים נשמעה זעקת שבר מן המדרגות.
"מה ארע?" קרא הרב בבהלה, ומיהר אל המדרגות. לנגד עיניו נגלתה תמונה עגומה. הרבנית מעדה במדרגות, והסירם נפלו מידיה. כל תכולתם נשפכה ארצה…
"לא נורא" ניחם הרב את הרבנית, "נלך ונביא כף, ונלקט כמה משאריות האוכל אל הסירים…".
אך כאשר שבו הרב והרבנית, הבחינו בחתול שחור, סועד את ליבו בנחת בתבשילים שעל הרצפה.
"התבשילים אינם ראויים עוד לאכילה" דמעה הרבנית, ופנתה להכין סעודת חג מצומצמת.
עלו הרב והרבנית אל הגג, והנה, לפתע פתאום, התרוצץ אחד הילדים ליד מנורת השמן ומבלי משים הפך אותה אל הרצפה. השמן נשפך, והנרות כבו.
ואז התלהטו פניו של רבי יהודה, והוא התייצב וקרא בעוז: "שטן, שטן! מבקש אתה להעציב אותנו ביום ראש השנה! חפץ אתה לגרום לנו לכעוס! לא! מבוקשך לא יעלה בידך! אנו לא נכעס, אלא נשב בחושך, ונאכל בשמחה ובטוב לבב!"…
ואכן, הרב והרבנית ישבו בחושך ואכלו ממעט התבשילים שעוד נותרו, כשנהרה שפוכה על פניהם.
ובאותה שנה, ראו הרב והרבנית ברכה עצומה, ברוחניות ובגשמיות!
מתוך סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס
