רבא העמיד את דברי המשנה, ש"הכל שוחטין" – אפילו לכתחילה, אף בשוחט כותי ובאופן שישראל יוצא ונכנס תדיר. כך שלמרות שאין לכותי נאמנות על השחיטה, אם אינו אוכלה בעצמו, מכל מקום כיון שהיה כאן אדם מישראל שנכנס ויוצא באופן תדיר – אותו הכותי חושש וירא לקלקל את השחיטה פן יתפסוהו במעשיו, ולכן יש להאמינו אף לכתחילה.
וכאן המקום לפתוח בדיון נרחב, בענין השימוש במצלמות אבטחה במערכת הכשרות – האם נכון הדבר מצד ההלכה?
תשובה: שאלתנו מצויה ונוגעת באופנים רבים הדורשים השגחה צמודה, אך אנו נתמקד בנידון שהתעורר הלכה למעשה בחליבת פרות. כידוע, רבותינו אסרו חלב גויים, ואף כאשר מדובר במחלבה בה נמצאים רק בהמות כשרות מכל מקום יש חשש שהגוי יערב מעט חלב של בהמה טמאה, מכל סיבה שהיא, ולכן אסרו את חלבו של גוי מכל וכל.
אלא שיש להסתפק, שכן בסוגייתנו מבואר כי יין נסך הנמצא בסביבת גויים, מותר לסמוך על כך שיש אדם מישראל אשר העוקב מדי פעם על הנעשה, ואף אין צריך להיות יושב ומשמר כל הזמן, כי אם יוצא ונכנס למקום היין. משום שמעצם הידיעה שעלול בין רגע להתפס בקלקלתו – חושש הגוי מלעשות דבר הנוגד את ההלכה.
ונשאלת השאלה: האם באותה מידה אפשר לסמוך על כך גם לענין חליבה?
והנה, בשו"ע נפסק, כי כאשר הישראל יושב בסביבת החליבה במקום שאינו יכול לראות את מעשי הגוי, אך אם יעמוד יוכל להשקיף על פעולותיו, הדין הוא שהחלב מותר כדין ישראל רואהו, מפני שהגוי ירא שמא בכל עת יעמוד ויראה את מעשיו.
וכתב ה'פרישה' שמכאן יש ללמוד שחלב הנחלב בידי גויים, ויש ישראל שיוצא ונכנס מדי פעם, שהחלב מותר, כיון שסוף סוף הוא מפחד להתפס כשמערב חלב טמא,
ולמרות שהרמ"א הצריך לכתחילה שיראה הישראל בתחילת החליבה שאין בכלים שום דבר טמא, מכל מקום לאחר שהתחילו בחליבה והוא בדק וראה שאכן אין שום תערובת של איסור בכלים – מותר הדבר בלא פקפוק
ובשיעור יוצא ונכנס מצאנו
שלענין יין נסך כתב הש"ך, שהשיעור כדי לאסור זה זמן רב. ושיעור זמן מועט מצאנו בביאור הגר"א שהוא 'מיל', דהיינו 18 דקות, ומכך דקדקו האחרונים שלכתחילה אסור להשאיר את הגוי יותר מ-18 דקות לבדו.
אך לענין מעשה הורו הפוסקים, כי הדבר תלוי בתחושת ה'מירתת' של הגוי – אימתי יבוא הישראל, וממילא זה משתנה בין מקרה למקרה, והעיקר הוא שהגוי לא יוכל לחשב את זמני הכניסה והיציאה כדי שהפחד יוותר על כנו.
לאור הקדמה זו נשוב לשאלה בה פתחנו האם בשל המחסור הגדול בכח אדם ניתן להתקין מצלמות במעגל סגור, שיכסו את כל שטח המפעל, באופן שהגוי יעשה את עבודתו, ומשגיח הכשרות יצפה בכל הנעשה עמו דרך מסך?
והגם שמצינו שהפוסקים דנו אם ראיה דרך אמצעי נחשבת לראיה גמורה בכמה עניינים מכל מקום בנידוננו אין צריך להתיר מטעם שהמצלמה נחשבת לראיה, כי כבר הוכחנו שמועילה אף הרגשת הפחד של הגוי, ולכאורה עקרון היראה, שהגוי יתפס במעשיו, קיים גם במצלמה.
נמצא שניתן לדון בשאלתנו משני פנים: א. הראיה דרך מצלמות נחשבת לראיה של החליבה, ומשכך אין כאן גזירת חלב נכרי, ולכל הפחות כשרואים את החליבה בשידור חי. ב. עצם העובדה שהגוי יודע שהוא מצולם, הינה גורם הרתעה עבורו שלא יערב דבר אסור, ויתכן עוד שאף אם לא צופים כלל בתמונות, נחשב הדבר כ'יוצא ונכנס', וכך היתה געת הרב אלישיב להתיר, וכן דעת הגר"מ אליהו ובתנאי שידע הגוי שיש מצלמות.
ואגב עסקנו בשאלה זו, וגזירת חכמים לאוסרו גם בזמן שאין חשש הגיוני שהגוי יערב חלב טמא, נעתיק עדות מצמררת שהובאה בשם 'ערוך השולחן', כיצד אדם שזלזל באיסור חלב נכרי בא לבסוף לידי איסור אכילת נבילות וטריפות:
"ביתר שאת אברר לך, איך שכל דברי רבותינו הקדושים הם כגחלי אש, מה שהתוודה לפני בלב נשבר – בהיותי יושב על כסא הוראה בעיר פלונית – אחד מבעלי הבתים החשובים דשם שהיה נוהג היתר בדבר בהיותו חוץ לביתו בעיר הגדולה במדינה, והוא ועוד אורחים בשתותם חמין בבוקר בבוקר, היו קונים חלב שמן שקורין סמאנ"ט אצל חנווני גוי שכנגד אכסניא שלהם, ופעם התחילו לחקור ביניהם מאין לוקח החנווני הקטן הזה חלב כל כך שמן. והלך הוא להחנווני ושאלו, ואמר לו החנווני: אני קונה באיטליז של בשר הרבה מוח של הבהמות, וממחה אותם עם הרבה חלב, ומבשל ביחד, וזה הוא השמנונית.
"אז נפלו כולם על פניהם על חטאם הגדול שאכלו טרפות ובשר בחלב, והבעל הבית התוודה לפני בצעקו בקול: 'כמה גדולים דברי חכמים!'. ובאמת כך מקובלני, שכל גזירות חכמים לבד טעמם הנגלה, יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם, והשומע ישא ברכה מאת ה', וישולם גמולו בזה ובבא".
נלקח מספרו של מורינו ורבינו רה"י המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א. [שיח יצחק חולין דף ג]
