"אמרו עליו על רבי חנינא, שהיה בן שמונים שנה, והיה עומד על רגלו אחת, וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. אמר רבי חנינא: חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי – הן עמדו לי בעת זקנותי"
כיצד הוא זכה לכך?
התשובה היא, שבכוח החינוך שקיבל מאמו, בהפיחה בו 'חמין' – זו אש היראה, בה התלהב לבבו, 'ושמן' – זה שמן הקודש, היינו כפי טבעו של השמן אשר איננו מתערב עם משקים אחרים ומידתו לצוף מעל פני המים, כך אמו של רבי חנינא חינכתו לבל יתערב עם מרעים ולא ישב במושב לצים, חלילה.
וכעין זה הובא גם בשם הגר"א, שהייסורים אשר יסרה אמו של רבי חנינא בחימה שפוכה, לבל יטה רגלו מדרך הישר, וגם למדה אותו מדות טובות אשר באו כמו שמן בעצמותיו, הם שעמדו לו להיות יכול לעמוד על מעמד אחד עד זקנה ושיבה.
וניתן עוד לדקדק ברמזים נוספים בהקשר לדברים, כי מה שאמרו שרבי חנינא היה עומד על רגלו אחת, 'רגלו' מלשון הרגל וחינוך, שאמו העניקה לו זאת, וזה עצמו היה גורם שזכה לאריכות ימים בצלילות הדעת ובבריאות איתנה.
רעיון דומה להפליא מצאנו גם אצל שמואל הנביא, כפי שהובא במדרש תנחומא על הפסוק: "ומעיל קטן תעשה לו אמו", ודרשו רבותינו: "בו גדל, בו עלה, ובו גם נקבר". כלומר, שתמצית חינוכה של אמו ליוותה אותו כמו מעיל בכל תהלוכות חייו, בו גדל ועל ידו נתעלה, ואף לקח עמו את יסוד חינוכו עד לקברו.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כב]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
